נתחיל בגילוי נאות:
זה פוסט עם אג’נדה – אני מנחה סדנה מיוחדת לנשים בלבד ואני רוצה שתבואו ותביאו את החברה הכי טובה שלכן…
ועכשיו לפוסט…
תגידו, אתן אוהבות להיות נשים?
אם הייתן יכולות לקום מחר בבוקר ולהחליף את מגדרכן, הייתן עושות זאת?
אם הייתי נשאלת את השאלה הזאת לפני כ – 20 שנה, הייתי אומרת ככל הנראה, שכן – תנו לי להפוך לגבר. זה פשוט יותר, זה קל יותר, התפקיד ברור יותר. המסלולים השונים (חברתי, מקצועי) עבור גבר הם רחבים יותר, מזמינים ומאפשרים יותר. לגברים מותר יותר ובגלל זה גם סולחים להם יותר על השטויות שהם עושים…
להיות אישה (לפחות בשנות ה – 20 שלה ולא רק) זה קשה!!!!!
יש ציפיות ויש לחצים, ותחרות ואת צריכה להיות יפה וסקסית וזורמת ולא פולניה, או חופרת או מטורפת ואת אמורה להתחתן ולהביא ילדים ואם את מזדיינת קצת יותר מדי, אז את “קלה” ו”נותנת”….
20 וכמה שנים אחרי…
העולם שלנו משתנה. אמיתי.
נשיות היא כוח. 
היכולות שלנו, כך מגלים מחקרים חוזרים ונשנים, אינן נופלות מיכולותיהם של גברים. אנחנו גדלות ומתעצמות מתוך משברים וקשיים ואנחנו יכולות לבד. הכל. אנחנו אימהות, נשות קריירה, נשים חופשיות – בעלות דיעה, יכולת בחירה וקול אמיתי ומקומות להשמיע אותו.
ואל תתבלבלו – יש חשכה מסביבנו, יש את אלה שעדיין חושבים שאנחנו חלשות, פאסיביות, מוגבלות, מטורפות…
מלימודי הסוציולוגיה שלמדתי, אני זוכרת את הכרחיותה של הסטייה האנושית (וכן, לחשוב שנשים שוות פחות, זאת סטייה) – היא מהווה את שולי החברה וכך מסייעת לנו להגדיר את החברה עצמה, אז אל מול אותם חשוכים, נמצאת החברה, שיותר ויותר מכירה בכוחן של הנשים ליצור, לעשות ולקיים טוב – טוב מדיני, טוב זוגי, טוב אישי, טוב חברתי. טוב.
להיות אישה זה טוב. מאוד.
וזה לא קל.
כי במשך שנים שלטה הגבריות.
כי מצפים מאיתנו בלי סוף.
כי קצת רוצים שלא נצליח.
כי מפחדים מנשים חזקות.
ו… כי גם אותנו השינוי החברתי הזה קצת מפחיד לפעמים….
ולכן…
אנחנו זקוקות האחת לשנייה – לחזק, לעודד, להעצים את הטוב, לתמוך האחת בשנייה ברגעים הקשים, כשאנחנו בעצמנו נסוגות אל “הנשיות הראשונה” – מלאה ברגשות אשמה, בהלקאה עצמית, בבושה, בצמצום עצמי – המקום הפגיע שקיים בתוך כל אחת מאיתנו – וטוב שכך! – כי הוא מזכיר לנו מה אנחנו לא! ומי אנחנו באמת.
ועוד דבר – חובתנו לעצור בתוך המירוץ המטורף של עבודהביתילדיםזוגיות ולשאול את עצמנו מה אנחנו באמת רוצות? מה מתאים לנו? מה יספק את הצרכים שלנו? מה יגרום לנו אושר/סיפוק/שמחה/שלוות נפש?
לא יעשו את זה במקומנו/בשבילנו – אנחנו לא יכולות לחכות, אנחנו כבר לא רוצות לחכות.
אנחנו לא צריכות לשבת בחושך. אנחנו יכולות להחליף נורה לבד.
ולכן הסדנה (זוכרות את הא’גנדה?) – כל פעם בבית אחר של אישה, שמארחת נשים. וביחד – חוות, מדברות, מרגישות וכמובן צוחקות ונהנות (כי אנחנו מה זה יודעות לעשות גם את זה!) ובסוף הערב יוצאות מחוזקות להמשך חיינו.
מתי זה וכמה זמן? כ – 3 שעות
איפה זה הפעם?
כמה זה עולה בכלל? 100 ש”ח (ולמען הסדר הטוב, משלמים באמצעות paybox – – ברוך שעשני אישה)
ואם רוצות עוד פרטים: 052-3283824 שלומית
ומי אני?
שלומית מנדל – דרמה תרפיסטית, מדריכת הורים – אדלר, מתאמת הורית, בעלת קליניקה (זוגות, בוגרים, ילדים ומתבגרים, הורים)
מקיימת הרצאות, סדנאות וחוגי בית. (וגם – אישה שפעם ממש לא תפסה מעצמה והיום כן!)
אז ראו עצמכן מוזמנות, הביאו את החברה הטובה (או את האמא, או את החמות) ובלי קשר לכלום, בפעם הבאה כשאתן עומדות מול המראה, תסתכלו עמוק עמוק לאישה המדהימה שעומדת שם מולכן ותגידו לה שאתן גאות בה, סומכות עליה, מאמינות בה ואוהבות אותה בלי תנאי.
חיבוק חם לכולנו!!
