הורים (ושאר בני המין האנושי)

“אני” – זה לא מה שהכרתם.
מהיום “אני”, זה אנ“י

א – אהוב נ – נחוץ י – יכול

אנחנו כבר יודעים שהמפתח לכל מה שאנו מאחלים לילדינו שיהיו בעתיד הוא יחסים (ומי שלא מסכים איתי – תכתבו – נפלא – ניצור דיאלוג מרתק).
אנחנו גם יודעים שיחסים המושתתים על כוח אינם עובדים (אנחנו מזדקנים ונחלשים, הילדים גדלים ומתחזקים.. בסופו של דבר המאזן ישתנה לטובתם ואז באמת הם יעשו את מה שהם רוצים ואנחנו עלולים להפוך ללא רלוונטיים)
שאלה: מהם יחסים מיטיבים? לאילו יחסים אנו שואפים?
תשובה: ליחסים בהם הילדים וההורים כאחד מרגישים אנ”י – אהובים, נחוצים, יכולים..
התפקיד שלנו כהורים בסוף כל יום הוא לבדוק את עצמנו בדיקה אמיתית ואמיצה – האם מלאתי את כל אחד מהמיכלים הללו היום? האם היום גרמתי לילדי להרגיש אהוב דיו? נחוץ דיו? יכול דיו?
מה זה בכלל להיות אהוב ונחוץ ויכול? מילים כל כך יפות… כיצד ניתן לתרגם אותן למעשים? להתנהגויות?
אז ככה:
1. אהוב – ילד אהוב ירגיש שרוצים אותו, שיש לו מקום, שאוהבים אותו ללא תנאי וקבלתו אינה תלוי בדבר. ילד אהוב יהיה ילד שזוכה למבט של הוריו, להקשבה שלהם, לחיבוק האמיץ והחם, שוב, ללא תנאי. פשוט כי הוא אהוב. אז מה עושים? מחבקים ומנשקים, מקשיבים, מגיבים, מתעניינים.
2. נחוץ – ילד נחוץ מרגיש שצריכים אותו, שבאמת זקוקים לו ולנוכחותו – לעזור לסדר את המצרכים מהסופר, להתייעץ איתו ולשמוע את דעתו, לשתף אותו בתוכניות או בדילמות, לשמוע את דבריו ולהיתרם מהם. אז מה עושים? מבקשים עזרה, מתייעצים, משתפים.
3. יכול – ילד יכול מרגיש בעל ערך ובעל מסוגלות – הוא חשוב ורלוונטי ונוכחותו מסייעת ומקלה על חייהם של הסובבים אותו. הוא לא קטן וחלש (עמדת נחיתות מציאותית מאוד עבור ילד רך בשנים). הוא יכול, הוא מסוגל! אנחנו פשוט צריכים לבקש ממנו את הדברים הנכונים. אז מה עושים? מחלקים תפקיד משפחתי, מסתייעים בו היכן שרק אפשר וממשיכים לבקש את עצתו, את עזרתו כמו גם לשתף אותו בקורות אותנו.
ומשעשינו את כל הדברים האלה – יום יום… שעה שעה… (כי זאת תפיסת עולם, זאת לא התנהגות רגעית שלנו ההורים, כי אנחנו במקרה במצב רוח טוב), לא נותר לנו אלא לעודד.

לעודד, לעודד, לעודד:

– אני מעריך את העזרה שלך
– החיבוק שלך נותן לי כל כך הרבה כוח
– תודה שעזרת לי בדילמה הזאת
– היה לי כיף לשתף אותך במה שקרה לי בעבודה..
“הילד הזה הוא אנ”י”… כל הילדים צריכים להיות אנ”י… כי כולנו רוצים להיות אנ”י.
ואם אתה או את, שקוראים את הפוסט ומרגישים שאתם לא כל כך אנ”י – אל תוותרו!!!
היעזרו בבן/בת הזוג שלכם/ן, באיש מקצוע, בחבר או חברה טובים וגלו את הדרך שלכם להיות אנ”י.
לכולנו מגיע!