“ילד אתה שואל”… ואנחנו אמורים לדעת מה לענות?!

לפני כמה שבועות, רגע לפני שעצמה את עיניה ונרדמה, שאלה אותי בתי בת החמש:

אמא, מה היה בבטן שלך ובבטן של אבא שעשה אותי? ואמא, תגידי, כשעשיתם אותי אהבתם אחד את השני?

(אביה ואני נפרדנו לפני כ-4 שנים – ש.מ.). וואו! בארבע עשרה שניות, עם עפעפיים סגורים למחצה בתי שואלת אותי על:

מיניות, יחסים, רגשות, פרידה…

ואני אמורה לענות? איך? מתי? כמה? למה? – רגע, רגע, היא שאלה, אבל לי יש המון שאלות בעצמי…

מה עושים עם זה? איך אנחנו כהורים, שאמורים להכין את ילדינו לעולם, אמורים לתווך להם את החיים וללמד אותם על מורכבות החיים… איך עושים את זה, כשגם לנו, על פי רוב, הדברים לא ממש ברורים…
לקראת כתיבת הפוסט שאלתי הורים ברשת אילו שאלות נשאלו על ידי ילדיהם ובאיזה גיל וזה מה שכתבו:
איך באים תינוקות לעולם? – בת 3
האם אמות מתישהו? – בת 5
למה צריך ללכת לישון כל יום? – בן 4
אמא, את מבטיחה שלא תעזבי אותי ותעלי לשמיים? – בת 5
האם בנות עושות פיפי מהטוסיק? – בן 4
אבא, למה אתה ואמא לא גרים ביחד? – בת 5.5.
אבא, אם היתה לי אחות והיית צריך לבחור ביננו, במי היית בוחר? – בת 7.5
למה אנשים מתים ומה קורה להם אחר כך? – בן 4
איך אלוהים נראה? הוא אדם? – בת 6

לפני שנדע כיצד מתמודדים עם השאלה עצמה, חשוב שנתבונן בעצמנו ומה קורה לנו, ההורים, כשילדינו מעמידים אותנו בסיטואציה כזאת. תופסים אותנו לא מוכנים. לרגע, אנחנו מרגישים חסרי אונים ונטולי שליטה. הצורך לספק באופן מיידי את ילדינו, כמו גם להרגיע מיד את אי השקט או הרגש, שמתעורר בנו בעת השאלה המפתיעה, גורם לנו פעמים רבות, להגיב ממקום רגשי, גורם לנו לתת לרגש שלנו (חרדה, פחד, חוסר ודאות, מבוכה, חוסר אונים, כאב) לנהל אותנו בתוך הסיטואציה. מתוך זה התשובה ש”נשחרר” תהיה על תקן “משכך כאבים” – להרגיע מיד ועכשיו את אי הנעימות ואת הסקרנות המוזרה שילדי הקט מגלה…
אך משכך כאבים, לא משכיח אותם… ואם יש סקרנות ועניין אמיתי מתחת השאלה הפתאומית, הוא ישוב ויעלה (וככל הנראה בזמן ובמקום לא מתאימים…)

אז מה עושים?

1. מקשיבים לשאלה – מאפשרים לה להישאל. חשוב שנבין, שלפני שנשאלה בקול רם, כנראה שעברה דרך בתוך מוחו המתפתח של ילדנו – הוא ראה דברים, שמע חצאי משפטים, לא כל כך מבין, אבל מאוד מאוד סקרן. וכיון שאנו כבר יודעים שילדינו קולטים הכל הכל הכל, אבל הם הפרשנים הכי גרועים בעולם… כנראה שעם פיסות המידע שאסף, יצר ילדנו סיפור יצירתי משלו. בואו נקשיב לו.
2. מעודדים על עצם שאילת השאלה – ילדנו למעשה יוצר ומפתח איתנו שיח. הרי זה מה שאנו רוצים. אנחנו רוצים לאפשר לו להרגיש בטוח לחשוב, להרגיש, להסתקרן ואז לפנות אלינו ולשאול. אם נעודד את התקשורת הזאת בגיל 3, תהיה תקשורת מיטיבה, על בסיסה אפשר יהיה להתמודד עם משברי גיל ההתבגרות (וגם עם השאלות שהם ישאלו אותנו אז… זה רק הולך להיות יותר ויותר מורכב…) – איך מעודדים? – “אתה שואל שאלה מאוד מעניינת”, “נראה שזה מאוד מסקרן אותך”, “זאת חשיבה מאוד בוגרת”, “את מאוד מרגשת אותי עם השאלה הזאת”, “מאוד חשוב לי/מעניין לי/מלמד אותי לשוחח איתך”/”אני כל כך גאה בך על דרך המחשבה שלך…”
3. עונים – בהתאם לשאלה, בהתאם לגיל הילד, בהתאם למצב העייפות ומידת הסבלנות באותו רגע, אבל עונים! מתייחסים. מסתכלים בעיניים, מעבדים את השאלה בראש ועונים, את האמת. את ה א מ ת !!!!! שוב, בצורה ובאופן המתאימים לנפשות הפועלות..

נו באמת שלומית, בשביל זה את כותבת פוסט? ומה קורה כשאני לא יודעת את התשובה? מה קורה אם השאלה תופסת אותי לא מוכנה? אם השאלה מביכה אותי/מפחידה אותי/מכאיבה לי/מאיימת עלי… מה אז????
4. יש לי חדשות בשבילכם – גם אמא ואבא הם בני אדם. גם אמא (למרות שהיא תמיד צודקת) וגם אבא (למרות שהוא יודע הכל), לא תמיד יודעים מה להגיד. וזה בסדר. לפעמים אנחנו צריכים זמן לחשוב על השאלה, לבחון מה היא עושה לנו (איזה רגש היא מעוררת אצלנו) ואז לשאול את עצמנו מהי התשובה (האמיתית, אתם זוכרים? אנחנו לא נחרטט את הילדים שלנו, הם חכמים מידי ואנחנו רוצים שהם יקחו אותנו ברצינות) המתאימה ביותר לאותה שאלה בנקודת הזמן הזאת.

“אך עם יד על הלב
גם אם זה כואב
אבא לא יודע הכל
תדע ילדי שרק תהיה גדול”
אז איך אפשר לענות להם?
1. מחשבה תחילה – “אני צריכה לחשוב על זה. זאת באמת שאלה מעניינת. תן לי יומיים לחשוב על השאלה הנבונה שלך ובעוד יומיים נשב לנו שוב ביחד ואענה לך על השאלה” – מה המסר שמקבל הילד שלנו?
– אני חשוב ומשמעותי לאבא ולאמא – הם מתעניינים בי, חשוב להם לתת לי מענה, גם אם השאלות שלי ממש קשות.
– אמא/אבא לא יודעים הכל וזה בסדר. הם יחשבו, יבררו, ילמדו ואז ידעו, אז גם לי מותר לא לדעת ותמיד יש דרך ללמוד.
– הבטחות מקיימים – אבא אמר לי שעוד יומיים נדבר על זה וזה מה שיקרה. אני יודע שאני יכול לסמוך על אבא, כי כשהוא מבטיח, הוא מקיים.
2. להחזיר שאלה –
ילד: “אמא, מה קורה כשמתים?”
אמא: “מתוקי, מה אתה חושב שקורה כשמתים?”
מה אנחנו ההורים מרוויחים מזה?
א. זמן – יש לנו זמן לחשוב קצת על התשובה שלנו, בזמן שילדנו עונה את התשובה שלו.
ב. הבנה – לגבי עולמו הפנימי של הילד שלנו (וזה ממש אוצר, כי האמת היא, הורים יקרים, שאין לנו מושג ירוק בנוגע למה שמסתובב במוחם הקודח של ילדינו). כשאנו שואלים שאלות, אנחנו מפנים מקום לתהליך החשיבה המתפתח של הילד שלנו, אנחנו לומדים כיצד הוא רואה את העולם, אנחנו זוכים להתבונן באופן שבו הוא מתרגם את הקלט האינסופי שנכנס למוחו.
ג. דיוק – תשובתו של הילד שלנו, תבהיר לנו את הצורך שלו.
דוגמא:
ילד: “אמא, מה קורה כשמתים?”
אמא: “מתוקי, מה אתה חושב שקורה כשמתים?”
ילד: “אני חושב שעולים לגן עדן ופוגשים שם מלא חברים שגם מתו וזה ממש נחמד.. ויש ממתקים”.
אם הוא בן 3 – נהדר. זה מספיק. נכון לכרגע, זאת התשובה המדוייקת ביותר לשאלתו. ואיך נגיב?: ” וואו, זה נשמע מאוד מעניין… לפגוש את כל החברים.. אילו ממתקים יש בגן עדן? אוי ואולי העננים הם בעצם צמר גפן מתוק? (טוב, נסחפתי…)
אבל אולי יהיה ילד שיענה כך: “אני חושב שכשמתים הגוף מתפורר ואתה בתוך האדמה ואתה לבד וקר לך”.
וואו!!! אמאל’ה…
ולזה נגיב: “זה נשמע כל כך לא נעים.. נרה שאתה חושב על זה הרבה.. אתה רוצה לספר לי מה אתה מרגיש, אנחנו תמיד יכולים לדבר על זה ואני תמיד אקשיב לך. אני אוהב אותך.”

הורים,
התפקיד שלנו, בין היתר, הוא להכין את ילדינו לעולם כשאנחנו כבר לא נהיה בו. הם ידעו את האמת, כך או אחרת וככל שאנו נתווך את האמת בצורה המיטיבה ביותר ומתוך מחשבה מודעת וניהול הרגשות שלנו, הילדים שלנו (וגם אנחנו) רק ירוויחו מזה…
אז …
אבא, למה אתה ואמא לא גרים ביחד? – בת 5.5.
אמא ואבא לא גרים ביחד’ כי כבר לא היה להם כל כך נעים ביחד. הם לא צחקו ביחד ולא התחבקו ביחד וכעסו המון והיו עצובים.. אז הם החליטו להיפרד ועדיין אמא אוהבת אותך כל כך ואבא אוהב אותך כל כך וגם אבא וגם אמא, תמיד תמיד יהיו ההורים שלך. זה אף פעם לא ישתנה…
אמא, את מבטיחה שלא תעזבי אותי ותעלי לשמיים? – בת 5
בתי, אני כל כך אוהבת אותך. אני פה איתך ושומרת עלייך כל הזמן. אני רוצה להיות איתך כל הזמן ולחבק אותך ולהקשיב לך. אני מבטיחה שאני איתך עכשיו ובכל קושי שיהיה לך – את תמיד יכולה לפנות אלי ואעשה הכל כדי לעזור לך.
איך אלוהים נראה? הוא אדם? – בת 6
איזו שאלה מעניינת ! מה את חושבת? אולי נצייר אותו? כל אחד יכול להאמין במה שמתאים לו. במה את רוצה להאמין? מה נכון עבורך?
אבא, אם היתה לי אחות והיית צריך לבחור ביננו, במי היית בוחר? – בת 7.5
אם היתה לך אחות, הייתי בוחר בשתיכן. כי שתיכן הילדות שלי ואבא אוהב את כל הילדים שלו. היום את בתי… תנחשי במי הייתי בוחר? בך!!!!!! אני כל כך אוהב אותך!!!!
האם אמות מתישהו? – בת 5
מה את חושבת? (ולפי התשובה אפשר לדעת איך להמשיך. זה בסדר בגיל חמש לרצות לא למות לעולם. כשהיא תהיה מוכנה, היא תתחיל להתמודד עם רעיון הזמניות) או: את יודעת, כולם מתים (כן, זאת האמת!) כולם נולדים, חיים ובסוף מתים. אבל עד שמתים אפשר לחיות המון שנים ממש נהדרות ולעשות המון דברים… מה היית רוצה לעשות בחיים שיש לך עד שתמותי?
הפוסט הזה יכול להימשך לנצח, בעיקר בגלל העובדה שהשאלות שיכולות להישאל על ידי ילדינו הם אינסופיות ויצירתיות בטירוף.
אז תרשו גם לעצמכם להיות יצירתיים, הילדים יאהבו את זה.
שאלות?

(*הערה חשובה – התשובות האפשריות שהבאתי כאן, מצביעות על רוח הדברים. חשוב להתאים את השפה, את העומק ואת הרעיונות לגיל הילד ולשלב הבשלות שבו הוא נמצא. בפוסט זה, ביקשתי לתת כיוון, קו מחשבה, לפתח את רעיון היצירתיות בתוך תהליך התקשורת המיטיבה עם ילדיכם… אם החסרתי משהו, או עוררתי בכםתגובה – אנא, אל תהססו לכתוב אותה ולפנות אלי. תודה.)