אנחנו אוהבים את המכשיר שלנו, נכון?
אבל יש לאהבה הזאת מחיר…
סוג חרדה חדש מתעורר בקרבנו:
סינדרום DBVA :
Double Blue Vees Anxiety Syndrome
או בעברית:
סינדרום חרדת הוי הכחול הכפול.
כולנו חווים אותה
חלקנו מודעים לה
מעטים מדברים עליה
היום, אכתוב עליה.
אנחנו אוהבים וואצאפ.
זה מהיר, זה זמין, אפשר לנהל 17 שיחות במקביל, אפשר לסגור עסקאות, לנהל מערכות יחסים, לאהוב, לריב, לחנך ילדים וכל זה בעודנו יושבים בשירותים ומרוקנים את המעיים…
לא צריך חליפה, לא צריך איפור, לא צריך לחמם את הקול, או להתיז בושם ריחני. הכל באצבעותינו. הכל בשליטתנו….
האמנם?
אנחנו כותבים הודעה. חושבים על הניסוח… כותבים, מוחקים ומשנים, מוספים אימוג’י, מוחקים אותו, מחליפים באחר ושולחים. ורוצים תגובה.
ע כ ש י ו .
רואים וי אחד בצד ההודעה ששלחנו, רואים שני וי בצד ההודעה ששלחנו – ההודעה הגיעה ליעדה. רוצים תגובה.
ע כ ש י ו .
רואים שני וי . כחולים. רוצים תגובה.
ע כ ש י ו !!!
התגובה ממאנת להגיע…
אנחנו מתחילים לחוש אי נוחות מסויימת, מעין אי שקט שזוחל בעדינות עקשת מעומק הבטן, לחץ הדם עולה, הדופק נעשה מהיר יותר, הנשימה נעשית קצרה ולא מספקת, אנחנו נעשים עצבניים, לחוצים, אולי אפילו נעשה לנו חם פתאם, מתחילים להזיע…
ח ר ד ה
אנחנו מתחילים לספר לעצמנו סיפורים אודות חוסר התגובה:
הוא עם מישהו אחרת/היא לא רוצה אותי יותר/קרה משהו לילד/הילדה שלי בסכנה/הוא לא עונה לי בכוונה/היא מתעלמת ממני…
החרדה עולה. הקיום שלנו בסכנה, כל העולם שלנו כפי שידענו אותו עד כה, עומד להיעלם, להתפוגג, להתפוצץ. זה הסוף. זה נגמר, איך אתמודד? איך אראה את פני? מה אעשה עם הבדידות? הכאב?העלבון? הכעס? עוגמת הנפש….