רוצים מתנה???

אז תקשיבו שניה…

האם מוכר לכם:
1. אתם יוצאים באיחור מהבית, כי יוסי לא רצה לצאת מהמיטה ועכשיו הוא יאחר לבית הספר ואתם תאחרו לעבודה והמנהלת שלכם תסתכל עליכם בפרצוף עקום וזה מעצבן אתכם!!!!!!!
2. בדרך לעבודה הנהג עם הטויוטה חתך אתכם מימין וכמעט עשיתם תאונה ואתם מקללים אותו בשלוש שפות ובא לכם לרצוח אותו וזה מעצבן אתכם!!!!!!
3. ואז ביום הנישואין שלכן, הבעל שלכן בכלל שכח אותו ולא עשה לכן הפתעה ולא הזמין מקום במסעדה ולילה במלון בוטיק וזה מעצבן אתכן!!!!!
4. וחמותכן שוב מסתכלת עליכן ומגלגלת עיניים כשהיא טועמת את פשטידת הקישואים שעשיתן לראש השנה וכנראה שעומד לה על קצה הלשון: אם הוא רק היה מתחתן עם מירית… וזה מעצבן אתכן!!!!!!

להמשיך?

טוב, נו, עוד כמה….

5. והתאהבת במישהו, ממש מושלם, אבל ברור לך שזה לא יעבוד, כי… זה פשוט לא עובד לך אף פעם ובסוף הוא בכלל נשוי… וזה מעצבן אותך!!!!!!!
6. ואשתך שוב סובבה לך את הגב ושותקת ולא מוכנה שתחבק אותה וזה מעצבן אותך!!!!! ולא נתחיל בכלל לדבר על סקס…
7. ואת נכנסת להריון ואת בחרדה מטורפת והמוח לא מפסיק להפיק סרטי אימה. כן, וגם זה מעצבן אותך!!!!!
8. או שאת לא מצליחה להיכנס להריון ואת שונאת את עצמך ובא לך למות, כשאת רואה אמא עם ארבעה ילדים ברחוב…
וקורה לך משהו בחיים האלה וזה:

מעצבן,

מכעיס,

מדכא,

מעליב,

פוגע,

מתיש,

נמאס….

קורה לך משהו בחיים ואת/ה בעצם….. ס ו ב ל/ת !!!!!!

אז תארו לכם, שיקרו לכם בדיוק אותם הדברים (זה ברור שזה קורה כשזה קורה, אתם יודעים… – הנהג החותך, יום הנישואין הנשכח, האישה המסתובבת, הילד שלא יוצא מהמיטה – כי זאת המציאות. זה קורה.)
אבל….
אתם לא הייתם סובלים

???

כן. לא הייתם חשים עצב, תסכול, מירמור, כעס, עצבים, אשמה, קנאה, שנאה…
או שאולי הייתם חשים את כל אלה, אבל לא הייתם מתרגשים מזה, זה לא היה מטלטל אתכם, זה לא היה מזעזע את חייכם, זה לא היה מסכן את ספינת חייכם המפליגה כשאתם עליה….

הייתם קונים?

אז זהו, לא קונים את זה. באסה. אין כדור כזה, או מרקחת פלאים, או סירופ או משאף. זה דורש עבודה.
עבודה ק ש ה.

יש לכם מושג על מה אני מדברת?
אם לא, זאת כתיבה גרועה מאוד…או שאולי זאת כתיבה מצויינת… או שזה לא ממש משנה…

מה שחשוב ומשמעותי, הוא תחושת החופש שזוכים בה, כשמתנתקים ממחשבות מותנות. ממחשבות שמבוססות על ניסיון העבר (שלא קיים) ומושלכות על העתיד (שלא קיים).
מה שמרתק הוא תחושת השחרור המתעוררת, כשאנחנו מקבלים על עצמנו את אי הידיעה.
אנחנו לא יודעים כלום.

יש רק את הרגע הזה…. אופס הוא עבר..
אז את הרגע הזה…. אופס, הוא עבר…
אתם חייבים להיות זריזים יותר שלא תפספסו את הרגע…

מה יהיה עוד חמש דקות? אין לאף אחד מאיתנו מושג.
רגע, אומר דוד, בעוד חמש דקות אני מתחיל פגישה.
מאיפה אתה יודע?
כתוב ביומן.
אוקי. אז כתוב ביומן ויש לך בראש מחשבה שאומרת שבעוד חמש דקות
תתחיל פגישה.
אולי בעוד חמש דקות תתחיל פגישה – זה יכול להיות נכון.
אולי בעוד חמש דקות לא תתחיל פגישה… – גם זה יכול להיות נכון
מאיפה דוד יכול לדעת ב א מ ת מה יקרה בעוד חמש דקות?!?!

אתם מבינים מזה משהו?

כי אני לא מבינה כלום.

ואתם יודעים למה אני חשה אושר? כי אני לא מבינה/יודעת כלום. אין לי מושג מה הולך לקרות ואני לא מבינה על מה אני מדברת ואם המשכתם לקרוא עד כאן ואתם מבולבלים, אני בכלל בעננים.
ובין העננים, אין לי שמץ דלוח של מושג – מה, למה, איפה, כמה, איך, מתי…

בבלבול הזה, עם חיוך מתלהב מרוח על הפנים, חוויתי לראשונה בחיי סופ”ש ריטריט בהנחייתו של יונתן הריסון.
יונתן הריסון בדרכו הקלילה, החופשית, הפשוטה, הצנועה והחייכנית, בוזק לשומע את אמיתות הבודהיזם, כאילו היו גרעיני חמניה קלויים היטב, שטעמם מתפרץ בפה עם כל פצפוץ של קליפתם.

בעודך מקשיב ליונתן, עיקרי הבודהיזם הופכים כל כך הגיוניים, פשוטים ופרקטיים (ואתה עדיין לא מבין שום דבר).

רק שיהיה לכם ברור – אחרי סופש כזה, זה לא שאתם יודעים מה לעשות.

אחרי סופש כזה, אתם יודעים שאין לכם מושג ומגלים שאתם פשוט רוצים ממש ללמוד את זה, להיות בזה, לחוות את זה ו…אתם מחייכים הרבה יותר.

אנשים המגיעים אלי לקליניקה, לא מגיעים לבדם על פי רוב, הם נושאים איתם שקים ענקיים של סבל. השאיפה בקליניקה, בין היתר, היא להקטין את הסבל וכל שיטה שעובדת – טובה.
אני מזמינה אתכם לאמץ דרך נוספת. דרך שהיא קשה ביותר והכי פשוטה בעולם –

להכיר במציאות.

לדעת שלווה.

 

תתחילו בספר…

ותפסיקו לדאוג כל כך הרבה! 🙂