הערה חשובה:
הפוסט כתוב בלשון אישה, אך מיועד לכל מי שאי פעם הרגיש שליבו: נשבר/נסדק/רוסק/נמעך.
כל השאר? חבל לכם על הזמן…
אז שברו לכן את הלב.
פגשתן אותו ואחרי הפגישה הראשונה, התחיל לבצבץ בתוככן קול פנימי קטן וחצוף שאמר שיכול להיות שזה האחד.
יכול להיות = בטוח (נכון?)
ואז, מהר מאוד, התחלתן לכתוב את התסריט:
…סוף סוף מצאתי את החצי השני שלי (=בלעדיו לעולם לא אהיה שלמה).
הוא רואה אותי, הוא מבין אותי. יש לנו שפה משותפת, חוש הומור משותף. הוא משלים אותי, לידו אני מרגישה מועצמת, הוא סקסי בטירוף, יהיה לנו סקס משגע (אולי כבר היה לנו, כי מי באמת מחכה היום).
הוא נראה כמו שאני אוהבת!
הוא נשמע כמו שאני אוהבת!
הוא מריח כמו שאני אוהבת!
חיתוך הדיבור שלו ממש עושה לי את זה!
ו…
אנחנו רוצים בדיוק את אותו הדבר!!!!!!!!!
אה!!!!!!!!!!!!
איזה סיכוי יש שדבר כזה קורה?
ועוד לי???
לא, אין דברים כאלה….
ואחרי שקצת שמרת על זה בסוד, את מתחילה לספר –
– לחברות (מצאתי את הגבר המושלם בשבילי).
– לאמא (מצאתי את הגבר המושלם בשבילך).
ובעיקר לעצמך – את מתחילה לספר סיפורים ומאמינה לכל מילה שלך….
ואז…
ביום בהיר אחד… בערך חודש וחצי אחרי , או תשעה חודשים אחרי… נופלים עלייך 10 טון בטון, או … שהשמיים נופלים…. או… לא יודעת – משהו ממש כבד וכואב.
הוא נעלם….
“זה לא זה”, “היכרתי מישהי”, “אני חוזר לאשתי”, “גיליתי שאני גיי”, “אני עושה רילוקיישן ל”צאי מהסרט”..
יו ניים איט…
ואת? את עומדת בשוק, מופתעת מהטוויסט בעלילה (שאת המצאת) ומחזיקה בידייך פיסות מרוטשות ומדממות של מה שהיה פעם הלב שלך…
ואחרי שקצת שמרת על זה בסוד (כי פאדיחה, זאת לא הפעם הראשונה), את מתחילה לספר –
לחברות (את: באמת חשבתי שזה זה. הן: הוא בנזונה ולא מגיע לו אותך. את: חמודות אתן.. אבל אני רוצה אותו!!! בוווהווו.).
לאמא (את: למה זה קורה לי כל פעם? היא: חיבוק+הגיע הזמן שתתבגרי).
ועל עצמך את כועסת: איזו מפגרת אני, איך לא ראיתי את הסימנים, מה אני חושבת לעצמי? אני בחיים לא אלמד, אשאר לבד לנצח….. הוא שבר את ליבי, הוא ריסק את ליבי, הוא פגע באמון שלי, הוא רצח את נפשי…. הוא!!!!!!!!!!!!!!! אה!!!!!!!!!!!!!!!
