איזו תקופה מוטרפת, אה? מגיפה! סרטים הוליוודיים!!! ימי הביניים!!!!
2020, מי היה מאמין??
ואנחנו ספונים בבתינו ואיתנו ספונים (ומתחרפנים) הילדים שלנו.
אבל הם לא רק משועממים, מתוסכלים, עצבניים אלא הם גם מפחדים וחרדים.
הם מאזינים וצופים בחדשות, אבל לא כמונו, אלא מתוך אוזניים צעירות שלא יודעות לפענח את מה שהן שומעות.
הם מקשיבים לשיחות של המבוגרים (גם כשנדמה לנו שהם מרוכזים בלגו או בטלויזיה) ואת מה שלא מובן להם, הם משלימים מתוך תפיסתם הצעירה וחסרת הניסיון.
השגרה שלהם נעלמה כלא היתה, כך פתאם. ונכון ש”זה ממש כיף שאין בית ספר”… זה לא. זה מוזר וזה לא ברור וכל מה שלא ברור לילד, הוא מקור נהדר לפחדים ולחרדות.
אז מה עושים עם זה?
1. בראש ובראשונה עלינו ההורים לבדוק את עצמנו – עד כמה אנחנו מרגישים בנוח “להשפריץ” את החרדות והפחדים שלנו בנוכחות הילדים? עד כמה אנחנו מאפשרים לילדים שלנו להיחשף לעדכונים, לסיפורים, לתחזיות, לאיומים….
דעו לכם: הילדים שלנו קולטים הכל, גם מסרים שאינם נאמרים באופן מילולי ואותם אפילו יותר. החרדות שלנו צובעות את הרגעים שלהם. הפחדים המציפים אותנו, מביאים אותם למערבולות של פחד.
ידוע שעלינו ההורים להיות הסלע האיתן עבור ילדינו, אך מה קורה אם אנחנו באמת חרדים? פוחדים? דואגים?
א. קחו אחריות וטפלו בזה. היו מודעים למצבכם ושוחחו עם בן/בת הזוג, חבר/ה קרוב/ה או איש מקצוע. אל תתעלמו. על פי רוב, כשמתעלמים, זה מוצא את הדרך החוצה (להתפרץ על הילדים – מוכר לכם?)
ב. שתפו את הילדים – ספרו להם באופן מותאם לגילם על התחושות שלכם. נסו לחשוב על פתרונות יצירתיים ביחד. אמא ואבא הם אנושיים (באמת!) – הם מרגישים רגשות שונים, הם מתמודדים איתם (אתם זוכרים הרי שאתם המודל של ילדיכם, גם בעיתות קורונה).
2. קצת קסמים לא מזיקים לאף אחד – בתקופות כאלה, כולנו מייחלים לאיזה גיבור – על, שיתעטש על הקורונה ויעלים את הדבר הזה מכאן. אז גיבור – על אין, אבל יש קצת קסם, וקסם זה כוח, שעוד עובד לא פעם על הילדים שלנו (ובואו נודה על האמת – גם עלינו):
א. ספריי לגירוש קורונה/ספריי לחלומות טובים/ספריי לחושך נעים – בקבוק פלסטיק שאפשר למצוא בכל מקסטוק, מים (בצבע או בלי), קצת נצנצים, מדבקה עם הוראות שימוש והנה – יש לכם ספריי קסם נגד/בעד כל דבר שתרצו.
וזה עובד!!! 
ב. אבן קסם – בטיול השבועי בים, הן נמצאות שם בהמוניהן – אבנים מרתקות בצורותיהן העגלגלות, נושאות בתוכן אינסוף קסם. את האבן יש לטעון בקרני השמש פעם בשבוע (המחוייבות למשימה יוצרת אצל הילדים, את תהליך ביסוס האמונה בקסם. כדי שקסם יעבוד, צריך להאמין בו, זה ידוע) ולפני השינה ממש להחזיק אותה ביד, להתבונן עליה ולומר “הלילה יהיו לי חלומות טובים” או… “היום לא אפחד מ….” או… “היום לא אתבייש מ…”.
ואז מניחים את האבן מתחת לכרית.
וזה עובד!!! 
3. דיבורים, דיבורים, דיבורים – עודדו את הילדים לשתף (הכוונה היא לא לחפור להם או לנהל מולם חקירת שב”כ – אלה בדיוק יביאו את התוצאה ההפוכה), אלא להיות מודל עבור הילדים, כפי שכבר נכתב, שתפו בעצמכם. שחקו משחקים המעודדים שיתוף ושיח, היו קשובים לילדיכם אם הוא פונה אליכם, גם אם התחלתם לקרוא פוסט מדהים בפייסבוק (נגיד, את הפוסט הזה) וקשה לכם להפסיק באמצע.
עודדו את הילדים על השיתוף שכבר בחרו לעשות:
“היה לי מעניין מאד להקשיב לך“
“מאד נעים לשוחח איתך“
“אני לומדת ממך המון”
התייעצו איתם (כך גם תגלו מהו ה”סטייט אוף מיינד” שלהם):
“מה אתה חושב שעלי לעשות?”
“מה דעתך על הבחירה לסגור את בתי הספר?”
“איך נסתדר בבית כולנו? מה אפשר לעשות?”
4. קצת בודהיזם לא הזיק לאף אחד – היו “בכאן ועכשיו” והביאו ל”כאן ועכשיו” גם את הילדים החרדים שלכם. מה שהיה – היה. מה שיהיה – אין איש יודע. הדבר הברור הוא המציאות הקיימת כעת ואיתה מנצחים.
5. “לא דיברנו עוד על אהבה” – אח…. אהבה…. ועוד כזאת ללא תנאים. התרופה הטובה ביותר. כמה שיותר חיבוקים, כמה שיותר נשיקות, כמה שיותר להסתכל בעיניים של האוצרות שלנו ולהכיר תודה על קיומם (גם אם בתקופה זאת, אנחנו שוקלים למכור אותם לשבט נודד, שיעבור במקרה בשכונה), כמה שיותר להזכיר להם, שאמא ואבא כאן, שומרים עליהם, אוהבים אותם, עוזרים להם…
עלינו לזכור שמערכות היחסים בחיינו אינן מובנות מאליהן. עם הילדים וגם עם בני הזוג (למרות שזה כבר פוסט אחר לגמרי)
דרך אגב, זה לא אומר שאסור לכם לקחת ספייס לפעמים, או להגיד “לא”, או “עכשיו זה לא מתאים”. שמרו גם על עצמכם בתוך כל הסיפור הזה.
6. “גם זה יעבור” – הכל זמני. הכל משתנה. גם זה יעבור. נחזור לשגרה ויהיה בסדר. מה שיהיה – יהיה בסדר (אופטימיות, זוכרים?)
מאחלת לכם ולכולנו בריאות ואורך רוח (וגם אם נראה מלא טלוויזיה ונעלה קצת במשקל… לא נורא).
שלכם בלחיצת מרפק,
שלומית מנדל.
